אבני היסוד

אבני-יסוד של שפת דמו"ת

פסיכותרפיה של נוכחות וחיוניות

 

בשנים האחרונות נדרשנו שוב ושוב לשאלה לגבי המאפיינים של ה"שפה הטיפולית" שהיא שפת מכון דמו"ת, הנלמדת בתוכנית ההכשרה ל"פסיכותרפיה אינטגרטיבית מזרח-מערב".

אף שמאפיינים אלו נשענים על שלושת מרכיבי-היסוד של התוכנית – פסיכותרפיה באוריינטציה דאואיסטית, פסיכותרפיה באוריינטציה בודהיסטית ופסיכותרפיה ממוקדת-גוף – הם ממצים את המשותף והמיוחד לשפה הטיפולית הספציפית שלנו.

 

תודתנו לתלמידים ולבוגרים שאתגרו אותנו וחשבו איתנו וכך עזרו לנו לנסח אבני-יסוד אלו.

 

v    הלא-מודע

בקוטב האחד נמצא כל תוכן תודעה שאינו יכול לקבל צורה ולא יכול להיות נתפס בשל גולמיותו. בקוטב השני – כל מה שחורג מהאישי ולכן לא יכול להתמצות בתפיסה קוגניטיבית-רציונלית.

המודע הוא רק מה שמזַמן עצמו בצורה מגובשת מספיק על מנת להיות נתון בדו-שיח בין הפנימיות לבין המציאות החיצונית. לפיכך – הלא-מודע הוא מה שעדיין לא מגיע לכדי כך, או שהוא כבר מעבר לו. במונחי החשיבה הדאואיסטית: כל פוטנציאל שלא התגלם בצורה – ג'ינג – וכל איכות רוחנית שמתפשטת מחוץ לצורה – שֶן – הם הלא-מודע בהרחבתו.

 

v    נוכחות

הימצאות ברגע  הזה, במלוא החושים ותשומת-הלב, מתוך מוכנות להיווכח בכל פרט שמופיע במרחב הפנימי והחיצוני. הסכמה של המטפל להיות נוכח כפי שהוא בהשתנותו מרגע לרגע, ולהציע מרחב פנימי ומרחב בין-אישי שמאפשר למטופל להנכיח עצמו באופן דומה. תכליתה של נוכחות זו לאפשר  היווכחות בהופעתן של תנועות ואיכויות חדשות, באופן שאינו תלוי- משימה.

 

v    חיוניות – צ'י

להתעורר בבוקר, הגוף עטוף בתוך מצעים רכים. אט-אט חודר אור רך מבעד לחלון. לעמוד על הרגליים. להרגיש את הקרקע, את משקלו וזקיפותו של הגוף. אפשר לנוע. משהו קורה לי לצאת עם עצמי, מעצמי.  טיפות טל בחוץ.

צ'י-חיוניות מאפשר את התנועה הפנימית והחיצונית ואת החיבור הבו-זמני ביניהם.

צ'י עצמו הוא תנועה, וכך מהווה ביטוי החיים בכל ממדיהם – הגופני, הרגשי והרוחני.

חיוניות היא תנועה, מנוחה, תנועה, מנוחה.

 

 v    אי-ידיעה בפסיכותרפיה

אי-ידיעה בפסיכותרפיה היא הסכמה ויכולת להשתהות בחוויות של "אי-ידיעה" כמצב אנושי מהותי ומכונן. זוהי ההכרה בכך שידיעה קוגניטיבית-רציונלית לכשעצמה אינה מזור לסבל, ומצבי מצוקה שונים אינם מקבלים מענה מספק מתוך ידיעה פרשנית אודותיהם. ההכרה במצב "אי-הידיעה" האנושי כמצב מהותי וחשוב מאפשרת לחרוג מקטגוריות מוכרות, ולהעניק לדברים מוכרים משמעויות והֶקשרים חדשים.

 

v    שינוי: תנועה פנימית/חיצונית

הכול נמצא בשינוי מתמיד. קיום הוא שינוי. שינוי הוא קיום. בטיפול, שינוי נתפס כמבע מהותי של החיים, קודם לסיווגו הערכי כטוב או רע. בטיפול אנו מתבוננים בביטויים ובאפיונים האישיים של תנועות האדם בחייו, של תנועה גלויה ושל תנועות ותנודות פנימיות סמויות מן העין. כל אלו מתגלמים בעשייה, במערכות יחסים, ברגשות, במחשבות ובתחושות.

שינוי הוא ביטוי טבעי-ספונטני של חיוניות.

בטיפול מתקיימת הפנייה של תשומת-לב להופעתם של שינויים.

הטיפול מציע תנאים להופעתם של שינויים ולהכרה בהתרחשותם.

 

v    המעשה הטיפולי: "אי-עשייה"

מתוך המארג המורכב של זיקות אדם לאדם, ומתוך האמון העמוק  בבריאותו האינהרנטית של האדם נתפסים היחסים הדינאמיים כצמיחה טבעית. במארג זה מציע המטפל את נוכחותו הממוקדת  במטופל ובתנועותיו – הן פנימיות, הן חיצוניות. התהליכים הטיפוליים הם תוצרים טבעיים הנולדים מתוך קשר זה ללא הכוונה ישירה לפעולה ולתוצר מסוים. מצב זה מכונה בסינית – "ווי-וו-וויי" – "עשייה-אי-עשייה": הוא דורש אמון עמוק  של המטפל במפגש הטיפולי, במלאות המקיפה של רצף הרגעים כפי שהיא מתגלה ברגע הזה, ואמון הדדי עמוק בין המטפל למטופל.

 

 v   התבוננות

הכוונה למצב בו איברי החישה פתוחים לקלוט רשמים בלא סינון – את כל הרשמים – באמצעות כל החושים. המילה התבוננות כוללת את כלל ההיפתחות של הסובייקט אל העולם – אל  "ריבוא הדברים" – בלא כוונה ממיינת, בלא התכוונות ממוקדת כלפי אובייקט כזה או אחר, ובלא חיפוש והעדפה של תוכן מסוים.

תהליך ההתבוננות נמשך לאחר השלב הראשוני של האיסוף להתבוננות רפלקטיבית-פנימית. שלב פנימי זה הוא הכוונת התודעה לְמה שנאסף ונצבר בתוכה בשלב ההתבוננות החושית הפתוחה.    

 

v    אמפתיה

הצורה בה התבוננות ונוכחות מתורגמות לעמדה פנימית של מחויבות למטופל ולעשייה הטיפולית. המשמעות היא שהמטפל מעמיד את מלוא תשומת-לבו בכל ממדיה – תחושתי, רגשי, קוגניטיבי ואינטואיטיבי – לטובת התהליך של המטופל. לכן הכוונה באמפתיה היא לא לפעולה מֶתודית או לעמדה אֶתית, אלא לפרקטיקה טיפולית של מעורבות מלאה. הכוונה היא שהמטפל, בנוכחותו ובהיענותו להתרחשות הפנימית של המטופל על כל רבדיה, חובר לתחושותיו ולהרגשות הנלוות להן: כוונתו אינה "להתבונן מבחוץ על" אלא "לחוות עם". ל'אמפתיה' במובן  זה זיקה לחירות פנימית: המטפל מקיים אפשרות עבור המטופל להביא את כל עצמו לתוך המפגש הטיפולי בלא משוא פנים, מתוך רצון להרחיב את שדה-ההתרחשות כך שכל מה שעולה נתפס כרלבנטי ובעל משמעות פוטנציאלית.

 

v    הגוף

הגוף מהווה הן חלק קונקרטי ב"גוף-נפש" והן אופנות של חוויה.

במארג הגופני-נפשי הגוף הנחווה הוא האופן הראשוני בו האדם באמצעות חושיו פוגש את העולם. העולם נרשם בחושים.

כתולדה של מפגש זה נוצרות תחושות המהוות התרחשויות נפשיות ראשוניות. באמצעות החוויה הגופנית הופכים כל תוכן וחוויה לאישיים.

בהקשר זה – חיוניות (צ'י) היא מושג קונקרטי-מופשט המתאר חוויות אלו במונחים הניתנים לזיהוי, ניתנים לתמלול, ניתנים לתרגום לעשייה טיפולית ולמתן משמעות בטיפול הנפשי. מושג זה, ומושגים כגון 'מקצב', 'עוצמה', 'כיוון' ועוד, מהווים אוצר-מילים ראשוני הנותן תוקף לחוויה ומאפשר התבוננות בחוויה המתהווה מרגע לרגע.