מניפסט


מניפסט


פסיכותרפיה אינטגרטיבית מזרח-מערב
התכנית לפסיכותרפיה אינטגרטיבית מזרח –מערב החלה את דרכה בקליניקה משותפת. במסגרת העבודה הקלינית עובדו לעומק תובנות ממודלים פסיכותרפויטיים דינאמיים, חשיבה פסיכואנליטית, גישות הנשענות על רפואה סינית מסורתית והגות טאואיסטית, אומנויות לחימה ופסיכותרפיה באוריינטציה בודהיסטית. בהמשך נוספו למכלול זה מושגים ותובנות שנגזרו מתוך מודלים הומניסטיים, אקזיסטנציאליסטיים ומודלים של פסיכותרפיה ממוקדת גוף. כל אחד מהמרכיבים האלו עבר עיבוד, הותאם לצרכים הקליניים של מאות פונים ומטופלים, ובהדרגה מצא את מקומו במודל התיאורטי של מכון דמו"ת. במודל זה כלולות גישותינו לראיון הקליני, למתודה הטיפולית, להתפתחותו האישית של המטפל ולמחויבותו המקצועית-אתית כלפי המטופל. התוכנית נשענת כיום על עשרים שנות ניסיון קליני ושנים ממושכות של המשגה תיאורטית, הנתמכת ומועשרת גם מתרומות מתרבות והולכות של עמיתים, של בוגרי התוכנית ושל תלמידים.

מהי פסיכותרפיה אינטגרטיבית?
למונח 'אינטגרטיבי' יש משמעויות שונות, בהקשרים השונים של העשייה הפסיכותרפויטית.

עבור המטופל:
משמעותה של המגמה האינטגרטיבית בטיפול היא בהזמנה להכיל בהקשר אחד בלתי-מפוצל היבטים וחלקים שונים של העצמי. עמדה זו מאפשרת לחקור בו-זמנית מימדים שונים של ההוויה – גופני, תחושתי, רגשי, קוגניטיבי ורוחני- לבחון את האופן בו הם קשורים ואחוזים זה בזה, נושאים במשותף את חותמו הייחודי של העצמי, ומציעים עצמם לביטויים חדשים ויצירתיים שלו.

עבור המטפל:

הטיפול האינטגרטיבי מהווה אתגר עבור המטפל. בטיפול האינטגרטיבי המטפל הוא המדיום באמצעותו מתרחש הטיפול. הוא נדרש לכן להיות ער בו זמנית לממדים השונים של המטופל, שלו עצמו ושל ההתרחשות הטיפולית. הוא נדרש להשעות שיפוטיות, ולפתח את יכולתו להכלה של מגוון ועושר הביטוי האנושי. מטפל אינטגרטיבי נדרש לפיכך לעבור תהליך טיפולי משמעותי בעצמו, ולהיעזר במהלך כל חייו המקצועיים במינון מסויים של הדרכה מקצועית.

כזרם טיפולי:
הזרם האינטגרטיבי צמח בבריטניה משילוב של זרמים שונים בפסיכותרפיה, ובעיקר הזרמים ההומאניסטי-אקזיסטנציאליטי והפסיכודינאמי-פסיכואנליטי. שילוב זה התרחש על רקע המעבר מפסיכותרפיה שמבוססת על ידיעה, אובייקטיבית או אובייקטיביסטית, לפסיכותרפיה המכבדת גם את הממדים הסובייקטיביים, האינטר-סובייקטיביים והטרנס-פרסונליים. המודל האינטגרטיבי בקש להשיב ממד של חיות, מציאותיות וקירבה לחוויה, לעולם שנשלט בידי מודלים פרשניים של הלא מודע. במקביל חתר למצוא את הקרקע המציאותית להתרחשויות לא מודעות, על מנת לבסס את אפשרויות הבחירה החופשית של כל אדם ואדם. בהדרגה הפך המודל האינטגרטיבי למודל המאפשר לנוע בין הממדים השונים הללו, תוך כיבוד הממד האינטרא-פסיכי, הממד הבין-אישי והממד החברתי ותוך הכרה באפשרות קיומו של ממד מאחד, על-אינדיבידואלי, אנושי-רוחני.

אינטגרציה אינה אקלטיקה
רכישה של "כלים" טיפוליים שונים ושימוש בהם עם מטופלים שונים איננה אינטגרציה כי אם אקלקטיקה. הפרקטיקה הרווחת כיום במקומותינו מערבת לעיתים קרובות מודלים אינטגרטיביים עם גישות אקלקטיות, בלא ליצור מודל תיאורטי מופנם. מטפלים הלומדים טכניקות שונות של התערבות ומיישמים אותם בטיפול אינם מקדמים אינטגרציה ולעתים מונעים אינטגרציה. מטפל בגישה מסויימת שלמד גישות התערבות וטיפול אחרות עשוי בהחלט לעזור למטופליו, אך הוא אינו מטפל אינטגרטיבי.

פסיכולוגיה מזרח-מערב
כותרת זו היא כותרת-על כללית המתארת את תרומתן של גישות פילוסופיות, גישות רוחניות, פרקטיקות רוחניות ומתודות טיפוליות שמקורן במזרח הרחוק, לפסיכולוגיה ולפסיכותרפיה במערב. מדובר בהשפעה המצטברת - לעתים ישירה ולעתים עקיפה - של הינדואיזם ויוגה, בודהיזם ומדיטציה, טאואיזם ורפואה-סינית, זן-בודהיזם, ואמנויות לחימה, תנועה וריפוי. השפעה זו ניכרת הן בשדה ההומניסטי-אקזיסטנציליסטי והן בשדה האנליטי והפסיכואנליטי, ובשנים האחרונות, באמצעות פיתוחים מתוך פרקטיקות של 'מיינדפולנס-קשיבות' - גם בשדה הקוגניטיבי-התנהגותי.

ביודעין או שלא ביודעין, תרומתן של גישות מזרחיות והשפעתן ההולכת וגוברת על פסיכותרפיה וחשיבה פסיכותרפויטית מערבית ניכרת ב:

• הדגשת הממד התחושתי-גופני בפסיכותרפיה.
• הדגשת הממד הרוחני בפסיכותרפיה.
• הדגשת הממד קרוב-החויה בפסיכותרפיה.
• חדירתם ההדרגתית של מושגים כמו: זרימה, קרקוע, מרכז ודומיהם לפסיכותרפיה.
• הבנה של פוטנציאליות כמרכיב בנפש, בתודעה ובעשיה הפסיכותרפויטית.
'פסיכולוגיה מזרח מערב' התפתחה ומתפתחת במקביל באירופה – בעיקר בבריטניה – ארה"ב, יפאן והודו – ובהמשך גם בישראל - ולובשת צורות שונות על פי ההקשרים התרבותיים והתיאורטיים בתוכם היא צומחת.

מודל מכון דמו"ת והתוכנית לפסיכותרפיה אינטגרטיבית מזרח-מערב

מודל זה נשען על שלוש אבני בנין מרכזיות:
1) פסיכותרפיה באוריינטציה בודהיסטית:
חלק זה נסמך על עבודות אינטגרטיביות שיסודן בשילוב זרמים מוקדמים של בודהיזם, גישות הומניסטיות וגישות פסיכואנליטיות של יחסי-אובייקט, ופסיכולוגית העצמי של קוהוט. תרומתו הגדולה למודל מכון דמו"ת הוא בהצעה ובאפשרות לטפח מרחב ייחודי למפגש מטפל - מטופל, מרחב המאפשר חקירה עצמית מעמיקה בנוכחותו של זולת, המציע עצמו להשתהות ברגע הזה, מתוך עמדה לא- שיפוטית. חקירה זו משלבת התבוננות מדיטטיבית מתוך תשומת-לב הן להתרחשות הפנימית כפי שהיא מתקיימת מרגע לרגע, והן לנוכחות ביחסים הדדיים.

2) פסיכותרפיה באוריינטציה טאואיסטית:
חלק זה נסמך על שילוב של תמונת אדם הנובעת מההגות הטאואיסטית ומהרפואה הסינית המסורתית ועל תובנות השואבות מפסיכולוגית העצמי ומהוגים מתוך הזרם העצמאי בפסיכואנליזה. ניתן משקל רב לתפיסה של אחדות האדם והעולם מחד, ולהתבוננות בתנועה ובשינוי המתמיד, מאידך. הבנת עולמו הפנימי של האדם –כמיקרוקוסמוס- נגזרת מההתבוננות בעולם ובשינויים המתחוללים בו. במקביל מוצעת הכרה והמשגה של חווית התנועה הפנימית על ממדיה השונים, באמצעות תרגול והתבוננות ב "צ'י" המונח הסיני המתאר את הממד האנרגטי של החיוניות. הראיה הטאואיסטית מתייחסת להתרחשויות פנימיות, פיזיות, אינטרא-פסיכיות ובין אישיות כשלמות פסיכו-סומאטית בלתי ניתנת להפרדה.

3) פסיכותרפיה ממוקדת גוף
פסיכותרפיה ממוקדת גוף הוא שם כולל לגישה טיפולית על-פיה הגוף ותחושותיו מהווים הן ביטוי והן יצוג להתרחשויות נפשיות עשירות ומגוונות. הגישה ניזונה מגישות הומניסטיות בפסיכותרפיה, מהתיחסות פסיכואנליטית לממדים קדם-ורבאליים של ההוויה, מהעיסוק במצבים מנטאלייים ראשוניים וממחקר נוירו-פסיכולוגי בן זמנינו. עבודה טיפולית ממוקדת-גוף נועדה לכוון את תשומת-הלב של המטפל והמטופל לממד הגופני-תחושתי של ההויה הנפשית, הן בממדיה הקונקרטיים, והן באותם ממדים המהווים ייצוגים אפשריים לחלקים אחרים בהוויה.

אודות הלימוד של פסיכותרפיה אינטגרטיבית מזרח-מערב
לימוד המטפל "את עצמו" – תחושותיו ותגובותיו מהווה בסיס ליכולת להציע אמפטיה וביטוי אנושי מיידי וראשוני במפגש הבין-אישי. הלימודים בתוכנית מבוססים על החוויה התוך-אישית והבין אישית בכיתה. נעשה מאמץ ל"השהיה" של פרשנות, על-מנת לקיים את החוויה והעשיה כפי שהן, ולאפשר להן להופיע בצורתן ה"גולמית", ללא עריכה בתבניות פרשניות. הגוף ותחושותיו מהווים מצע שימושי וישיר לצורך לימוד זה, והתיאוריות הפסיכותרפיטויות השונות, המלוות את התהליך נשענות על התהליך האישי-והחוויתי. על-ידי המשגת התהליכים האישיים והבין-אישיים הופך תהליך הלימוד מלימוד אקדמי-תיאורטי לתהליך אישי מאוד, יישומי ובר- הפנמה.

הלימוד החוויתי כולל גם תרגול מדיטטיבי, תרגול בתנועה ועבודה במגע. חלקים אלו של העבודה נועדו להעמיק את הקשב הפנימי - התחושתי-רגשי - ובכך לעזור למטפל להיות נוכח עם המטופל בשדות של תחושות, חוויות וביטוי יצירתי. לימוד זה מסייע להרחבת המנעד הפנימי של המטפל ומהווה נדבך בתהליך עיצובה של פסיכותרפיה אינטגרטיבית, אולם הטכניקות הנלמדות בו אינן משמשות כ 'כלי' טיפולי במובן הרגיל של המילה (לדוגמא: איננו מצפים שבוגרי התוכנית ילמדו את המטופל "לעשות מדיטציה").

תהליך הלימוד בין שלוש השנים מאפשר לתלמיד הכרות מעמיקה עם עצמו, הכרות מעמיקה ורבת פנים עם חבריו לכיתה, והכרות מעמיקה עם הדינמיקות הנוצרות אצלו בנוכחות אחרים ואצל אחרים בנוכחותו. תהליך זה, המבוסס על לימוד אישי, לימוד משותף ואינטראקציות בין אישיות רבות המומשגות ומלוות בידי צוות ההוראה, יוצר תמונה מורכבת, עשירה ורב- ממדית של המצב האנושי על מצוקותיו, כמיהותיו והתממשותו היצירתית. המרקם העשיר והעדין שנטווה בתהליך למידה זה, מהווה תשתית מופנמת ויציבה למודל פסיכותרפויטי ולעבודה הטיפולית.